‏הצגת רשומות עם תוויות מחשבות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מחשבות. הצג את כל הרשומות

18 בדצמבר 2014

מחשבות על דונאטס

 
שיאלללה כמה זמן שלא הייתי כאן. וכמה גלגולים שעברו עלי מאז הפעם האחרונה שהייתי עם עוגת הבית
האגדית שזכתה לתשואות ומחמאות ולא בכדי.. עכשיו גם אתם יודעים שהיא באמת מעולה:)

 

אז מה חדש? הכל!
העסק שלי, שרוקם עור וגידים והופך מיום ליום ליותר בהיר ומדויק לי וגם לכם וזה ממש משמח אותי.
מנהלת הפרויקטים החדשה שלי, שהתחילה זה מכבר ועתידה לתת לי רוח גבית כדי שכל הדבר הזה יצליח.
מיליון תוכניות ופרויקטים חדשים שחלקם כבר נכנסו לתהליך עבודה ועם חלקם אני עדיין משתעשת ונהנית רק
מעצם הרצון להגשימם.
הגילוי הוא חדש. הגילוי היומיומי שיש בחיים שלי אנשים שאוהבים אותי עד מאוד ורוצים בהצלחתי והחדש הוא,
היכולת שלי הבתולית לתת להם לסייע בידי.
ההכרה, גם היא חדשה. ההכרה וההבנה שאני לא קונבנציונלית וכנראה לעולם גם לא אהיה. וגם אם בדרך יש רגעים
שהם אני צמאה למשהו מוגדר ובטוח ושפוי, אני יודעת שבפנים, באמת הפנימית שלי, שזה לא באמת אני.

אז מה באמת אני?

אני בחורה שמתרגשת. נקודה. מתרגשת מאנשים. מתרגשת מסיפורים. מתרגשת מאוכל טוב. מתרגשת מהלימוד המתמשך
כי יש את העבר. והוא מורכב ולא פשוט בכלל. קשה וכואב עד כלות. ויש את ההווה שהוא בבסיסו הניצחון !!
ויש את העתיד שהוא החלון לכל החלומות , וזו אני, שמביאה לכל מפגש את כל השלושה, והכי מרגש זה לראות
את זה חוזר אלי חזרה.

ועכשיו לדונאטס כן?! כי כל הפוסט התחיל משם. אני, שיושבת מול רשומה חדשה עם דונאטס מושלם ותה נענע בצד:)
המתכון הנפלא שייך לארז קומרובסקי, האיש והאגדה!! עשיתי אותו עשרות פעמים, ועם שינויים קלים שלי ותמיד הוא יוצא מושלם!!

350 גר קמח מנופה
8 גר שמרים יבשים
150 גר סוכר
3 גר מלח
40 גר חמאה מומסת
1 תפוח אדמה מבושל ומעוך לפירה
200 מל חלב
שמן עמוק לטיגון

מערבבים יבשים בקערת מיקסר. יוצרים גומה ומוסיפים תפוח אדמה מעוך בטמפ חדר ואת החמאה ומתחילים ללוש.
מוסיפים בהדרגה את החלב. תנו לבצק לספוג הנוזלים ומפעם לפעם הוסיפו עוד שלוק עד קבלת בצק רך אבל לא דביק.
משמנים קערה בחמאה מומסת ומניחים לתפיחה עד הכפלת הנפח, שזה כמובן תלוי בחדר שבו אתם עובדים ובטמפ כמובן
לי לקח במטבח שלי שהוא ממוזג יש אומרים באופן חריג לעונה (כי מה לעשות, אני אופה כל היום וחייבת לשמור על טמפ נמוכה מהרגיל) משהו כמו 4 שעות. אז לא לדאוג אם לא רואים תנועה תוך חצי שעה, שעה. התוספת המפתיעה של הפירה
(תפוח אדמה או בטטה) מוסיפה קריספיות משגעת למעטה של הדונאטס אך מכבידה משו על התפתחות הבצק בתפיחה
ולכן, רוצים דונאטס שווה?? סבלנות היא כל הקסם... אה וגם מתכון טוב :)

לאחר תפיחה, מוציאים למשטח עבודה מקומח, מרדדים לעובי של 1-2 ס"מ וקוצים עיגולים לפי הגודל הרצוי בעזרת חותכני עוגיות או כוס. קורצים עוד עיגול קטן במרכז, לקבלת טבעת יפה. מרססים בספריי שמן או במעט שמן עם מברשת, עוטפים בניילון נצמד באופן רופף (כן, אני יודעת שזה בלתי אפשרי כי מעצם מהותו, ניילון נצמד, נצמד בעיקר לעצמו :-)
ומתפיחים שוב עד הכפלת הנפח.

מחממים שמן לטיגון עמוק. אפשר לבדוק עם מדחום, הטמפ האידיאלית היא 170 מעלות ולמי שאין, הכניסו כף עץ הפוכה
לתוך הסיר והמתינו לבועות קטנות שנוצרות מסביבה. כשזה קורה, השמן מוכן לעבודה.
מטגנים בסביבים קטנים על מנת לא להצניח את טמפ השמן שהרי זה יגרום לדונאטס לשתות אותו וזה איכסה פיכסה!!
מוצאים לנייר סופג. כעט תוכלו לזגג בממה שבא לכם. אנחנו בחרנו בגאנש שוקולד מריר - יחסים שווים של שוקולד ושמנת
שעושים באופן הבא: מביאים לסף רתיחה שמנת מתוקה (100 מל) ושופכים על שוקולד מריר באותה כמות. מערבבים
ליצירת מסה אחידה וטובלים הדונאטס. מקשטים וטורפים!!!


 וסוד קטן לסיום - את הדונאטס האלה אני נוהגת להגיש לא פעם בורסיה מלוחה, אז אני ממירה את תפו"א בבטטה, ממננת סוכר ל 30 ג ומגישה עם מטבל יוגורט ועירית או גבינת שמנת עיזים וזיתים בצד וזה פשוט מטריף!

 

17 בספטמבר 2014

השנה הטובה שלי

 
אוכל ואנשים זה חזק ממני.
אני מכורה לטעמים. ויותר מזה, לאנשים. אני רוצה לשמח. אפילו לרגע. אני רוצה שיתרגשו. שיאהבו.
אני רוצה שיתמכרו. לטעם. ובעיקר, אני מודה , אלי.
כך נולד "מעשה במאפה", עסק של אוכל אבל גם של סיפורים על אנשים ועל דברים שמרגישים.
ואם לעצור רגע ולהיזכר, זה כמעט 6 שנים שאני...

לשה, מערבלת ואופה במטבח הקטן שלי.
עומדת ממושכות בחלל שאינו עולה על מס' מצומצם של מרצפות.
עובדת עם תנור קטן שסופג בסבלנות לימוד, תסכול, עצבים וגאווה לסירוגין. של פנטזיה וצעדים קטנים בדרך לחלום.
עם הרבה מילים שלא עוזבות גם אחרי שנרדמים. מליון רגעים שאני בטוחה שאני יכולה וכפול רגעים שאני אומרת
"אין מצב"..
גם וגם וגם. עובדת ביום. אופה בלילה. ולפני הכול אימא ואישה.
מחדדת ומדייקת  את עצמי עד שהבשלתי לעלות מדרגה.

יציאה למטבח חיצוני הייתה תמיד בגדר חלום. אבל לאן החלום ייקח? מתי באמת מחליטים שכדאי?
שמשקיעים הכול מחדש? שסופגים את הזמן ושכר הלימוד הנדרש? שהתחביב אכן יהפוך לפרנסה..?
ולמה באמצע החיים טוויסט בכלל? הרי יש לי אחריות ומשפחה.
גם אם להודות על האמת , די נוח לי עכשיו.
נכון שאני מג'נגללת מבוקר עד ערב, וישנה מינימום הכרחי ולפעמים אף פחות. נכון!
אבל גם יש לי הכנסה גבוהה ומסודרת. ומוניטין נהדר. אז למה לכל הרוחות לחפש הרפתקאות בכלל??
זה לא פשוט לקבל החלטה. שמצד אחד מקצוע מכניס ומנגד להמציא את הגלגל מחדש.

זו הייתה היא שלא ויתרה לי. ימים ולילות יסרה אותי. שאלה שאלות נוקבות. הכניסה לפינות חשוכות.
התעמתה בגבורה וחייכה מהצד בעת הצלחה. היא ידעה שאני יכולה טרם חלמתי שאפשר.
היא ידעה בדיוק מה אני צריכה. לספר את סיפור האוכל. כמו שאני רואה אותו, פשוט וחם.
היא שם 32 שנים, ממתינה שאנער מעלי את אבק השנים ואגלה אותה בי.
וזה קרה! ומיד ידעתי מה ואיך אני רוצה. פרויקט המטבח החדש שלי מסתיים לו עם כניסת השנה החדשה.
מעוצב בפשטות ובגרסת פטיט, ממש כמוני. חופן בתוכו הזדמנויות.
שנים של ציפייה והמון סבלנות  בשביל הרגע הזה ממש!!
כי עכשיו, בפתחה של השנה החדשה, אני מסתכלת לילדה בעיניים ורואה את האישה שאני,
שאוהבת לעשות קצת מהכול אבל יותר מכל אוהבת לבשל ולאפות.






כאן המקום להודות לאיש המקצוע שעבד איתי על פרויקט המטבח. ניר סקיטל - שזרם עם כל פנטזיה שרצה לי בראש
(גם אם חשב לפעמים שאני הזויה לחלוטין) והביא בדיוק לתוצאה שחלמתי עליה בראש אינספור פעמים. ניר הוא איש
מזגנים עם ידי זהב (ממש!!!) מוכשר כמו שד ופרפקציוניסט ברמות אחרות. אפשר להשיג אותו כאן 054-6262625

ועכשיו, ממליצה לכן לבקר במגזין האינטרנטי המושלם של קארין בסר ולשמוע ממני ומעוד נשים על השנה שהיתה ועל התכנונים לשנה החדשה כאן ואחת מכן תזכה בעוגת עוקץ הדבורה מתנה ממני לכבוד השנה החדשה!!! קארין יקירתי, תודה ענקית על ההקשבה והסבלנות ובעיקר על ההזדמנות!!


 









 


שנה. מדהים מה אפשר להספיק בשנה. כמה החלטות, לחיי השנה החדשה!

1 בינואר 2014

2013 - זו בחירתי!

איך מסכמים שנה שהיתה?
כל כך הרבה מחשבות. כל כך הרבה בחירות. כל כך הרבה החלטות.

שנה שחשבתי שחייב שינוי אבל דרוש אומץ.
שנה שבחרתי להיות אמיצה אפילו שמפחיד.
שנה שפגשתי את הילדה שהייתי, והיא הקטנה לימדה אותי חוזק מהו.
שנה שהחלטתי שאפשר גם אחרת. טוב יותר.

ביום הראשון של שנה אזרחית חדשה,
אני פחות בשליטה. פחות מרצה. עם קבלה והכלה, שקודם לא היתה.
עם יותר כבוד לזמן. לעצמי ולתהליך בכלל.
מתבוננת מהצד ולומדת אישה חדשה.
איך היא פועלת. כיצד היא חושבת. מה היא בוחרת.
היא כבר לא על אוטומט כמו סוס במרוצה.
היא פחות כואבת ויותר שמחה.
בוחרת בחיים ממש ולא לחיות על ידם.
יש לה סבלנות לאישה החדשה. כבוד לדרך, לא פחות מהתוצאה.
היא נחושה וחזקה גם בחולשה.
יודעת להגדיר מה באמת היא רוצה ומתקדמת בצעדי ענק.
שאפתנית כמו תמיד אך מקבלת גם את ה"הולד" באהבה.
יותר רגועה, סבלנית ומבינה, שהפכתי להיות אשה ואמא יותר טובה.

כי בנינו כן, זו לגמרי אותה אחת רק משודרגת מעט:)

 
צילום: דנה ישראלי

זה גם המקום להודות לירדן גלילי המקסימה על ליווי והכוונה ברענון הבלוג, את אלופה!!!! 
 

 לחיי השנה החדשה!
 




 

 

3 באפריל 2013

זה המעשה שלי!

רק תמונות, בלי מילים. זה שלי!











 
 

צילום: דנה ישראלי


 

 



 
 

 










 
 
 

31 במרץ 2013

הפסח הזה חליתי בנמרת!

אני אסביר.

הבנות שלי חולות ספרים. המתנה המועדפת עליהם תמיד תהיה ספר. כמות הספרים שיש להן בחדר לא תבייש ספרייה עירונית, וכקוראת כפייתית בעצמי אני זורמת איתן.
בחודשים האחרונים מצאנו עצמנו משתעשעות רבות עם ספר הילדים המקסים, נמרת.




את הספר כתבה אורנה לנדאו ובקצרה אספר שהוא מתאר ילדה קטנה שקמה בבוקר אחד עם הרגשה משונה. תוך כדי שהיא ואמה בודקות מה גורם להרגשה המוזרה היא הפכה לנמר.


במהלך היום ינסו האמא והאחים של הקטנה למצא מזור למחלתה ומשנואשו החליטו לקחת אותה הבית ולפנק אותה עד שהנמרת תעבור.
לכאורה, ספר ילדים קלאסי, נכון?
אבל הסוף שלו כובש!
למחרת בבוקר קמה הילדה כשהיא בריאה
לחלוטין ואמה ששמחה מאוד לראות את בתה
שהבריאה שמה לב שגם היא בעצמה מרגישה
קצת "מוזר"..





בלי הרבה מילים אבל עם המון משמעות
נסתרת הספר חותם בתמונה קטנה בודדה של נמרה מכונסת בתוך עצמה וילדה קטנה שמחבקת וממתינה
לאמה שתבריא ותשוב אליה.

כאמהות אנחנו נמצאות, נוכחות וזמינות  תמיד. ערבות לאושר, מתאבדות על כל משאלה וחלום ואילו אנו תמיד במקום האחרון. לי היה ברור לחלוטין שברגע שאתמסד ואתחייב, אקדיש כל רגע בחיי לטובת אושר יקיריי. לא ניסיתי להלחם בזה. לא ניסיתי לשמר את הכיף שברווקות. ויתרתי מרצון ועם טונות אהבה על ההנאות שלי במטרה להקדיש כל דקה פנויה למשפחתי האישית. אל תטעו, אני ממש לא אמא כפייתית אבל מאוד טוטאלית. זו אני, טוטאלית בכל מה שאני עושה, בטח כשזה נוגע לגוזלים שלי. אבל לחיים דינאמיקה משלהם והם אלו שמכתיבים לנו את הקצב, וגם יודעים מתי לשים לנו ברקס ולומר בעדינות "תעצרי רגע ותנשמי"... קחו כמה שנים אחרונה ודמיינו בחורה שלא עוצרת, נקודה. מתאבדת על כל משימה כובשת כל יעד, מסמנת וי על כל מטרה, יו ניים איט. אבל בתקופה האחרונה אני מרגישה הרגשה מוזרה, כמו רדומה ורק כשפגשתי בספר המקסים, הבנתי מה מקור הבעיה. חליתי בנמרת.


בפסח הזה, מזערתי עד כדי כלום עבודות שונות ומשונות. ברגעים הכי קרייטים (שנייה לפני שנכנס החג,
כשטונות של עבודות בית ממתינות לי..) מצאתי עצמי מורחת לק, שמה אודם ושמלה ויוצאת לטיול עם הבנות. ההבנה וההכרה שלפעמים אנחנו נמצאים בעשייה מתמדת אבל לפעמים ב"הולד" היכתה בי בכל החוזק והבנתי יותר מכל שאין לי מה להלחם, כמו תמיד. החלטתי שאני מקבלת את ה"הולד" באהבה וללא תסכול. משתבללת בתוך עצמי, מוסרת את עצמי בשלמות לידיי אהוביי ומניחה להם לפנק אותי, עד שהנמרת תעבור..:)

בתוך כך מצאתי כמה רגעים של אושר ממש.


 

 




 


 

אני ממליצה לכם בחום רב לקנות את הספר. מלבד היותו ספר מקסים הוא מעביר בצורה משעשעת לילדים שלנו שגם "סופר מאם" צריכה שניה לעצמה.

המשך חג שמח, ליהי