2 בדצמבר 2017

פוסט על עוגת שמרים





לפני 6 שנים התחלתי לכתוב את הבלוג הזה. תחביב שהתפתח לצד עולם ההשמה וגיוס העובדים ששחיתי בו.
כתבתי מנקודת מבט של אמא שעושה צעדים ראשונים במטבח. זה היה מקום הראשון שהתחלתי להשמיע קול. את הקול שלי. לא היתה שום אג'נדה. שום מטרה לקדם. שום תכנון ותוכנית עבודה לטווח הארוך. היה רק אותי וכל מיני חוויות שרציתי לתעד. בתוך התקופה הזו למדתי קונדיטוריה ותחום האוכל תפס נפח גדול ומשמעותי מחיי עד שהפכתי ממגייסת למבשלת. והבלוג הזה עבר שידרוג אבל שמר על אופיו האישי. ויום אחד מישהי אמרה לי כמה חבל שאני לא מנצלת את הנכס הזה לצורך קידום העסק שלי ועניתי לה שזה לא הקטע שלי. הבלוג נותן לי מקום לביטוי עצמי ולא הייתי רוצה להכניס לתוכו פעלולי שיווק. והמשפט שלה נשאר איתי וקצת בלבל למען האמת. וחשבתי שאולי היא באמת צודקת. אז התחלתי להכניס תכנים שקשורים לעסק והשתדלתי לשקף איפה אני ביחס לכל זה. לא תמיד חשפתי הכל. לא ידעתי למי אני כותבת ולא רציתי להכביד.

ואז עשיתי עצירה. ככה, כמו שזה נשמע - לחתוך בבשר החי.
הפסקתי פעילות עיסקית לחלוטין ולא כתבתי כאן הרבה מאוד זמן. זאת היתה תקופה של בירור זהות וחקר עצמי
וידעתי שרק כשאכיר את הצרכים והרצונות האמיתיים שלי אצליח ליצור סינרגיה בין הערכים שמניעים אותי. והיו ימים שהרגשתי תקועה, שהיצירתיות נעלמה ממני ואין לי מושג איך מתקדמים ואיך חוזרים למקום שעצרתי. אבל ככל שעבר הזמן וההתנגדות ירדה, גיבשתי זהות חדשה ונכנסתי לכאן. לבלוג. וראיתי כמה זזתי ממנו וכמה התקדמתי. והוא היה מקסים ונוסטלגי ומרגש אבל כבר לא מאפיין אותי ואת מה שהניע אותי להתחיל לכתוב בו מההתחלה. ולא ויתרתי, הכרחתי את עצמי להעמיד חצובה ומצלמה ולצלם. וכתבתי פוסט ועוד אחד ועוד כמה. וכשבאתי ליצוק את התוכן לתוך הבלוג העלתה בי התנגדות והרגשתי שבא לי לכתוב לכם על דברים אחרים שלא קשורים לאוכל ואני לא יודעת אם זה מתאים. ואולי לסגור את הבלוג הזה ולפתח חדש? אין לי תשובה עדיין אבל אני יודעת לומר שהנטיה שלי לכתוב השתנתה ועכשיו היא מנקודת מבט של אישה שבחרה בחירה מודעת לעשות עצירה. ובא לי לכתוב לכם מה המשמעות שלה בחיי היומיום, לשקף ולתעד מציאות אחרת ממה שהייתי רגילה אליה. בלי להרגיש מחויבת לפרסם מתכון. זה הקול, החדש ישן שלי שמצאתי. ואולי יקח לי זמן והפוסטים שלי יהיו מישמש של אוכל ומחשבות ואולי זה יהיה רק אוכל או רק מחשבות. ומה שזה לא יהיה זה יהיה מהמקום הכי כן ואמיתי בתוכי.

ועד שאחליט מה לעשות בעניין אני מצרפת מתכון של עוגיו.נט המעולה שניתקלתי בו באינסטגרם השבוע והעלה ליבי חשק לאפות - עוגת שמרים מופלאה שכשטעמתי ממנה קראתי לה היוש עוגה מוגזמת! היא הכי מוגזמת בקטע טוב כמובן.
הבצק לא שמן כל כך ואיפשר לעבוד איתו ללא התפחת לילה בקירור שזה אחלה למתקשים לדחות סיפוקים אבל המלית - OMG - מלית נוטלה ושוקולד לבן - שהעניקה עסיסיות  אפילו יום אחרי וכשהבנות חזרו מבית ספר אמרתי להן "בנות, אתן לא מבינות איך הגזמתי היום... והסכמתי על צהרים צמחוני רק כדי שיוכלו לטעום גם מהפלא הזה לא לפני שלקחתי את החתיכה המוגזמת הזאת וחציתי לשתיים ושלחתי חצי ממנה לאחותי. בקיצור, אם כבר להגזים בחיים המוגזמים האלו, העוגה הזו היא אופציה לא רעה בכלל

עוגת שמרים נוטלה עם שוקולד לבן - אני אפיתי בבקה אחת אבל במקור נטלי ממליצה על שתי עוגות אינגליש קייק

לבצק שמרים:

530 גרם קמח
8 גרם שמרים יבשים (או 25 גרם שמרים טריים)
75 מ"ל חלב 3%
100 מ"ל יוגורט 1.5% טבעי
3 ביצים M
100 גרם סוכר
קורט מלח
1 כפית תמצית וניל
100 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות

למלית נוטלה ושוקולד לבן:

1/2 צנצנת ממרח נוטלה
200 גרם שוקולד לבן קצוץ גס
להברשה:
1 חלמון
2 כפות חלב

אופן ההכנה:

  1. בצק: בקערת מיקסר עם וו לישה שמים יחד קמח, שמרים, חלב, יוגורט, ביצים, סוכר, מלח, וניל ולשים 8 דקות עד קבלת בצק אחיד שנדבק לקערת המיקסר. מוסיפים קוביות חמאה ולשים עד שהיא נטמעת ומתקבל בצק אחיד ומעט דביק.
  2. מניחים לבצק לתפוח בקערה גדולה מכוסה במגבת לחה עד שהוא מכפיל את נפחו. 
  3. מוציאים מהבצק את האוויר ומחלקים לשני חלקים.
  4. מרדדים כל חלק על משטח מקומח היטב לעלה בעובי 1/2 ס"מ ומורחים מחצית מכמות הנוטלה ומפזרים מחצית מכמות השוקולד הלבן. מגלגלים לרולדה הדוקה ומלפפים ליצירת בורג. שמים בתוך תבנית משומנת.
  5. מתפיחים מכוסה במגבת לחה, עד כמעט הכפלת נפח.
  6. מחממים תנור ל-160 מעלות.
  7. מברישים בתערובת החלמון-חלב. אופים במשך 30-35 דקות או עד השחמה
  8. מצננים מעט בטמפרטורת החדר ומגישים.

והנה המתכון המקורי של נטלי כאן







    6 תגובות:

    Unknown אמר/ה...

    אני באופן אישי לא רואה שום פער או חוסר הלימה בין הרצונות שלך לבין הבלוג, זה המקום שלך, גם הוא בית ורק את תחליטי איזה תכנים תרצי לצקת לתוכו. גם ליצור את החיים שלך עצמם זה גם מעשה. עשייה משמעותית והכי חשובה בינינו. לשיתוף המחשבות שלך יש כח והן מהוות השראה להמון נשים, אז קדימה אהובה, בכל הכח ובכל מקום צעדי עם הראש מורם כי הכי מגיע לך

    ליהי עראסי אמר/ה...

    איזה תגובה מקסימה ענת. נתת לי עוד זווית מחשבה על הדברים שלא חשבתי עליה קודם. וגם החזרת אותי לראשוניות של הבלוג ולשם שבחרתי לו. ויש גם פוסט שכתבתי בעבר שנקרא 'זה המעשה שלי'. אז תודה שכתבת ותודה רבה רבה שאת כאן מותק :-)

    ayalawein אמר/ה...

    הי ליהי,
    אני אוהבת לקרוא את הפוסטים שלך נקודה.
    ממש לא משנה לי אם אני קוראת מתכון שלך, או הגיגים או מחשבות.
    הבלוג שלך הוא בלוג, ( יומן) ומעצם היותו כזה, את יכולה לכתוב בו כל מה שעולה על רוחך.
    ואל תשכחי לצרף את הצילומים המקסימים שלך.
    אז תודה על המתכון. ועוד יותר תודה עלייך.

    איילה.

    ליהי עראסי אמר/ה...

    איזה כיף לקרא ! וגם ממש מרגש שאחרי תקופה ארוכה שלא כתבתי, עדיין יש מי שקורא/ת ומגיב/ה - שזה דיי מדהים בעיניי. ואת צודקת, הבלוג הזה באמת סוג של יומן עבורי ושמחה שכך הוא נתפס. אז תודה על החידוד, זה היה חשוב לי מאוד.

    אנונימי אמר/ה...

    מצטרפת ומחזקת את ידיך, תענוג לקרוא אותך , עוד לפני המתכונים, ולכן כל שתבחרי לכתוב, יתקבל ויקרא בהנאה וראש פתוח ללמוד על עולם נוסף, דרך מחשבה, ורגשות, אן כל תוכן שתבחרי להכניס, הכתיבה, החום, והתובנות, הם הבסיס לבלוג שלך, המתכונם בונוס. מחזקת את ידיך רק את תפסקי לכתוב לנו .... אילנה

    ליהי עראסי אמר/ה...

    תודה רבה רבה רבה אילנה יקרה, המילים שלך ממש מחזקות !!