14 בדצמבר 2017

פוסט על 'אודות' וגם ארוחות צהרי יום חמישי

בימים האחרונים אני מתעסקת בעדכון הבלוג. בכל זאת עברה שנה + שבמהלכה לא כתבתי כאן
וזו היתה שנה של קפיצת גדילה משמעותית עבורי. אחד מהדפים איתם הייתי צריכה להתמודד היה דף ה'אודות'
כשנכנסתי לקרא אותו לפני כמה שבועות פשוט התפוצצתי מצחוק. כן, כמו שאתן קוראות, נקרעתי מצחוק
כל קשר בין ה'אודות' לבין אודותיי היה מקרי בקטע הכי סוריאליסטי שיש.

"קוראים לי יעל ליהי ומאז שאני מכירה וזוכרת את עצמי, אפייה ובישול זה בדמי.."

סירייסלי??? גיב מי א ברייק, וויל יו???

זה היה הפתיח (שניה אני שוב עוצרת לצחוק ..:-)

האודות שלי  שיקף שאני בעצם חיה בוונדרלנד, מלהטטת בהנאה בין פרודוקטים ומנות ובגדול חיה טוב
באודות שלי קראתי לאנשים להצטרף למסע תכנון תפריט שבועי כשבפועל מרוב עומס עבודה בקושי ישנתי ודרי הבית גמרו את היום עם פלאפל מהדוכן הקרוב.

זה מדהים איך אנחנו תופסים את  עצמנו ומציגים את עצמנו בדרך שנראית לנו נכונה תדמיתית, שאנחנו צריכים,
שהעולם מכתיב..

זה נכון, קוראים לי יעל ליהי. זה השם שקיבלתי כשנולדתי. יעל - על שם אחות אבי שנפלה כחיילת בשנה בה נולדתי, וליהי, כי אבא שלי ביקש להעניק לי שם נוסף. הייתי ילדה רעבה וכל מה שרציתי כשגדלתי זה שלא יחסר אוכל לאחרים ומשם התחיל העיסוק שלי באוכל - זאת האמת.

האמת היא שלאורך כל הילדות שלי התארחתי אצל חברים לארוחות שבת והצצתי לסירים של האמהות שלהן ושאלתי שאלות של איך עושים ומזגתי לצלחת שלי כמויות אוכל אדירות ואכלתי עד שכאבה לי הבטן - הרגל שנגמלתי ממנו רק לפני כמה שנים, במקום הבטוח שהגעתי אליו.

האמת שלא פעם כתבתי סטטוסים רחוקים שנות אור מאיך שהרגשתי

למשל, באמצע חופשה, אחרי מריבה העלתי תמונה מחייכת
למשל, תמונות הספקי היום במטבח כשהבת שלי מבקשת שוב ושוב שאתייחס אליה - שניה מאמי, אמא כבר איתך :-/
למשל, שהעסקים כאן הם טפו חמסה שום בצל כשכל חודש היה קרב הישרדות מתיש
גם כשהייתי עצובה, ומבולבלת וכואבת כתבתי סטטוסים
גם כשהיה לי מלא רעש בראש כתבתי סטטוסים.
היה לי מן צורך כזה להשמיע קול, כל סוג של קול..

וכשהחיים הפכו להיות More of the same -  תנודתיות רגשית שמנהלת אותי במעגלים, הפסקתי לכתוב
התיישבתי מול גדולי הפחדים שלי כאדם, בזוגיות שלי, באמהות שלי ובעסק ולמדתי את עצמי מולם.
למדתי איך לשקף אמת ולתווך מול כל אחד מהם את הצרכים ורצונות האמיתיים שלי.

בתקופה ההיא, כתבתי ומחקתי בלי הפסקה. פשוט שאלתי את עצמי אם זו האמת שאני כותבת והתשובה היתה שלא - זו לא היתה כל האמת.  הפער הזה בין האמת לבין האשלייה שיצרתי גבה מחיר מאוד גבוה. פשוט כי לא יכולתי לאפשר לעצמי להתרסק בעוד אני מתחזקת דמות חזקה ונוצצת.

ומה קרה כשהפסקתי לכתוב?

1. היה לי פנאי לטפל בדברים שהסעירו אותי מבלי להסיט את ריכוז שלי ולתחזק דמות לא אמיתית
2. בהמשך להנ"ל, איפשרתי לעצמי להתרסק בלי סטופר, בלי להתנגד ובלי לשפוט את עצמי

שני אלה תרמו באופן שקשה לי אפילו לבטא במילים לתחושת השחרור והשקט

ועם השקט אבד לי הצורך האובססבי לשתף בכל רגע אוכל/ילדים/זוגיות/גינה - תמשיכו...
וגם כשאני משתפת היום אני מבינה שהגיע רגע שבו אני זקוקה לתשומת לב ולוקחת אותו ככזה.
רגע של להראות את הגינה שלי או הצלחה של ילדה או אפילו את קצב התקדמות צמיחת השיער הלבן שלי
היוש! שימו לב אליי :-)

בנוסף לשקט זה העניק לי סוג של אחריות מוסרית כלפי עצמי לגבי המחויבויות שאני יכולה לקחת על עצמי וגם כלפי הסביבה והקהילה שאני חיה בה. כבר לא שואלים אותי "תגידי, איך את מספיקה הכל"???? שתמיד הייתי מגיבה בחיוך נבוך ועונה תודה - כאילו שזו מחמאה
איך הייתי מספיקה הכל?? האמת, זה די פשוט - הרגתי את עצמי, זה איך! ולא רק שהרגתי את עצמי בסתר גם טיפחתי מול אותם משתאים על ההספקים שלי תחושה שמשהו לא בסדר אצלם כי הם לא מספיקים כמוני דברים
כי אני וונדר וומן למקרה שתהיתם. בקיצור,שיא העיוות.

כשהתחלתי לשים לב לזה, בחנתי את עצמי אינספור פעמים ונדלקתי מזה שיכולתי לזהות מה היא האמת וכמה אני מחוברת אליה, בלי להעמיד פנים. בלי לשחק משחק. בלי לשים  את כולם והכל על המזבח בשם ההצלחה והצמיחה

זה מרגש אותי בכל כך הרבה רמות !!!

את חייבת לנסות את זה -  לעצור שניה לפני שאת משחררת פוסט לעולם, לקרא שוב ולבחון אם הוא באמת האמת.

מוזמנת ל'אודות' החדש שכתבתי.

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>


ועכשיו  לעניין אחר - ארוחות צהרים בימי חמישי !

יש לי מן קטע של סבתות שבימי חמישי אני לא מבשלת.
ביום הזה אני מפנה את המקרר מכל שיירי השבוע, מעבירה וויש של ניקיון ומכינה אותו לשבוע חדש של אוכל טרי.

אז תשאלו מה אוכלים כאן ביום חמישי? הבנות שלי יענו לכן בלי להסס - שאריות !
לרוב זה יהיה כריך עם קציצות, טונה/אבוקדו וביצה קשה, סלט עם עוף וכולו וכולו :-)
השילוש הקדוש שבא להקל עלי את התכנון השבועי מבחינת בישולים,
מקליל את ארוחת הצהרים לבנות שלפעמים גם להן בא משהו לחטוף במקום לשבת סביב השולחן
ומחסל את האוכל שנשאר ומונע מאיתנו להשליח לפח
שלושת הדברים שעושים את ההחלטה של לא לבשל בחמישי נכונה עבורי. זה מה שהיה כאן בשבוע שעבר:

 



כריך עם סלט חצילים ופלפלים מרוקאים, אבוקדו פרוס דק עם לימון ומלח וקציצות הודו מהפוסט הזה - פצצה של טעמים בכל ביס !

סלט חצילים אני מכינה כך:

1 חציל מאורך קל ומבריק (אלו הסימנים שהוא טרי ועם כמה שפחות גרעינים שמוציאים טעם מר לחציל) חתוך לקוביות גדולות (2*2)
1 גמבה גדולה פרוסה לרצועות ואחכ לקוביות בגודל של החציל
1 פלפל ירוק חריף נקי מגרעינים וקצוץ דק
3 שיני שום כתושות
1 עגבניה גדולה מקולפת וחתוכה לקוביות
1 כפית פפריקה מתוקה בשמן
רבע צרור פטרוזליה קצוצה דק
מלח ומעט כמון לפי הטעם
שמן לטיגון


- את החציל אני מטגנת בשמן עמוק להזהבה (כך הא שותה פחות שמן) ומוציאה לנייר סופג.
-במקביל, אני מחממת מעט שמן במחבת ומטגנת את הפלפלים עד שמבריקים - 10 ד. מוסיפה שום כתוש ומטגנת 2 ד תוך כדי ערבוב שלא יחרך. מוסיפה עגבניה ואת הפפריקה, המלח והכמון עם אוהבים.
- מוסיפים את החצילים שטיגנו ומערבבים לאיחוד. מסירים מהאש ומוסיפים פטרוזליה - ומי שלא אוהב יכול לוותר

הכי טעים בעולם עם לחם טרי, פיתה, בגאט, כל פחממה שתהיה ולרוב אם נשאר ממנו, אני משלבת בשקשוקה של ארוחת ערב



אהבת? מוזמנת להשאיר לי תגובה :-)

ליהי




 

10 תגובות:

אנונימי אמר/ה...

כל מילה פנינה, נהדר, בזמנך תמיד נהנת לקרוא , המתכון, שולי, הרגשות, התנהלות , וראייה על החיים מזוית אחרת תמיד מסקרנת לדעת "איך זה אצל האחר" ואת פותחת צוהר לכך, ולכן תמיד מעניין. אילנה

ריבי אמר/ה...

שמעתי את השאגה והגעתי.

ליהי עראסי אמר/ה...

תודה אילנה, שמחה שהתחברת :)

ליהי עראסי אמר/ה...

שלא לומר פחחחחחחח, נקרעתי על עצמי ריבי :-))))

ayalawein אמר/ה...

את פשוט מהממת. החיבור הזה לעצמך מרגש אותי.
אוהבת אותך.
איילה.

ליהי עראסי אמר/ה...

יפה שלי, תודה רבה אהובה !

עינת ספקטור אמר/ה...

יקרה. קודם הכנתי את הסלט חצילים, ואם את שואלת- יצא מעולה, הכנתי כמות כפולה ונטרף.
אכ התפנתי לקרוא את הפוסט וגם את האודות.
רואה אשה יפה כל כך, רואה כנות וחיבור לעצמי. אין דבר יפה וראוי מזה.
סוד- אני מגדלת פינה קטנה בלב שקוראים לה "ליהי". מחכה שכבר נפגש.

ליהי עראסי אמר/ה...

עינתי נהדרת !! אני מכינה אותו פעם בשבוע ואנחנן די רבים עליו ערן ואני..:-) תודה רבה אהובתי - יאללה פגישה !!!

babytogo אמר/ה...

ליהי, מרגשת אחת. כולנו מתחזקים דמות חלקנו ממשיכים עד הנצח ומפספסים דברים חשובים בדרך וחלק עושים פאוזה ומתכיילים. את מדהימה במה שאת עושה אוהבת המון!!!
כרמית

ליהי עראסי אמר/ה...

יפה שלי, אני אמנם פטיט אבל הדמות שתחזקתי היתה כבדה מנשוא. אני מרגישה שבדור שלנו זה פשוט זכות לחיות את החיים בתוך הנתיב ולא על יד... אוהבת אותך הרבה מאוד !!!