אין לי הרבה זכרונות מהחופש הגדול. לפחות לא בתור ילדה.
ילדות שהיא לוט בערפל. אני ילדה, אבל בכורה. שותפה ומעורבת, אולי יתר על המידה.
לא ממש מתעסקת בענייני ילדים. מין ילדה אישה. פעילה ודעתנית. ואוספת חברים סדרתית בכל תקופה. אז וגם היום.
אני אוהבת לשמוע גדולים שמספרים על חוויות הילדות שלהם. זכרון מקיץ. טיול. משפחה.
לי אין אותם. לי יש ארועים. קצרים. שבאים בפלאשים. חלקם טובים, חלקם פחות.
ילדות. שחלקים ממנה אני חווה היום. מציצה דרך עניהן הסקרניות. דרך מבטן העליז, שמור עם דוק של תמימות.
זהו לא פוסט של כאב או רחמים. זהו פוסט תודה, על שבגלגול הזה, מתאפשר לי בזכותן אחרת!
החופש כאן. שנת הלימודים הסתיימה בשביל אחת מהן. בשביל השניה, עוד קצת.
כל אחת מהן מסיימת פרק חשוב. שנתיים באותו גן, עם אותה גננת ואותה חבורה.
שנתיים מהותיות. מעצבות. מלמדות ומעשירות. לא יכלנו לחתום את השנה ללא התייחסות יתרה.
מסיבה אחת משלנו, קטנה ואינטימית. עוד חוויה אחת לדרך. מסיבת סיום פרטית.
מיד כשהן התחילו לתכנן ולמנות מוזמנים, ידעתי בדיוק מי תסגור לי אחר צהרים משובח עם פינה מתוקה:)
איריס המדליקה, בעלת המותג ביס אוף קייק יצרה בדיוק בשביל הרגעים האלו ערכה משובבת להפעלות מתוקות
אני קוראת לה ערכת " סוגרת פינה בלי בלאגן" והיא כוללת מאפינס, בצק סוכר, דמויות מקסימות, ואפילו אריזת טק אוואי
לרקדניות "הולה הולה" הצבעוניות שיצרנו כאן.
שניה לפני שנפרדים, החברות הכי טובות, בפגישה מלאת צהלולים. כאלו שיהדהדו עוד כמה זמן.
בשבילי, זהו עוד זכרון נפלא בדרך.
בשבילי, זהו עוד זכרון נפלא בדרך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה