לא הקירות, הרכוש או החפצים עושים לי תחושת בית. אין לי קשר אישי או מיוחד עם אף אחד מאלה.
במובן הזה אפשר לומר שחזרתי לטבע שלי כילדה המסתובבת עם תיק על הגב ובו דיסקמן בלבד.
אלו החפצים שאני קשורה אליהם למשל. במובן הרחב יותר אפשר לומר שרוב חיי לתוך הבגרות חייתי כלקטת - מעט מטלטלים ותנועה מתמדת בין אזורים ואנשים, בהתאם לעונות ולצרכים.
מבחינה אישית זאת היתה תקופה טובה בה פיתחתי את העולם הפנימי שלי, חידדתי את האינסטינקטים ואת חושי ההישרדות.
לימים, כשבגרתי, התיישבתי במקום אחד שבהדרגה שיבש ועימעם את סדרי העדיפויות שלי.
כמקובל התחלתי לצרוך ולרכוש חפצים שלא היה לי בהם צורך אמיתי כי אם חסך.
זמן לא רב לאחר מכן הפכו החפצים האלה להכרח וחובה בחיים שלי, מושא לדאגות והשקעה בשעות עבודה מרובות לשם השגתם.
אלו היו מעט מאוד שנים מבולבלות ביחס לרוב שנותיי אבל השפעתן היתה כל כך חזקה, שלא רק שאיבדתי את תחושת החופש שבנדודים עם הלימוד שהם הביאו לי, איבדתי את עצמי שהיתה מונחת בתוך תיק גב שחור (כן, התיק שאני מופיעה איתו בהצגת היחיד שלי 'בראשית הייתי אני').
עצמי שהייתי שהייתי מביאה לכל מקום שהגעתי אליו, בבטחון ובתעוזה.
אני מאמינה שתהליך הרחבת המודעות הוא מאמץ הירואי שאנחנו עושים בשביל להשיג ידע חדש שיעזור לנו לפתור בעיה או קונפליקט שחשוב לנו לפתור וכששאלתי את עצמי מהו בית בשבילי, הבנתי בתוכי שאף קיר או דקורציה לא מסמל בשבילי בית או מקום מבטחים. אין מקום שמקרקע אותי או מחבר אותי אליו.
במובן הזה יש בי תחושה שאני אצליח להסתדר בכל מקום שאגיע אליו ועם מעט מאוד משאבים.
לעומת זאת, אם בכל זאת ארצה לשתף מהו בית בשבילי ככול הנראה נושא האוכל יעלה.
פה יש רגש שמתבטא בגוף. נוכח. מוכח.
זאת גם כנראה הסיבה שעסקתי למחייתי בבישול ואפיה.
מעבר לתרפיה של מגע בחומרי גלם מעוררי חושים, יש פה גם צורך קדום בהזנה, בחיבור ובקשרים המתהווים מתוך מערכת החושים הזאת.
לאוכל יש מקום של כבוד בהתפתחות שלי אם כי אהיה חייבת להודות שגם בו הצטרכתי ללמוד מחדש את האיזון, לתת לו להזין אותי בלא מאמץ.
את העוגה הזאת לימדתי להכין בסדנאות שבועות שנהגתי לקיים.
היא כל כך פשוטה להכנה וכל כך טעימה בתוצאה שהרגשתי שזה סוג של בונוס שהמשתתפים יקחו איתם הלאה.
יש סיכוי שגם אם אעבור לחצי השני של כדור הארץ אגיש למשפחה שלי את העוגה הזאת,
וזאת המהות שלי בית בעיניי.
עוגת גבינה אפויה מושלמת / תבנית קוטר 22 או 24
לתחתית:
200 ג פתיבר טחון
50 ג חמאה מומסת
לעוגה:
750 ג גבינה לבנה 9% ( ואם יש לכם חצי שעה, מומלץ לשים אותה בחיתול בד טטרה בכדי להתפטר מנוזלים)
150 ג גבינת שמנת
5 ביצים L שלמות
180 ג סוכר דמררה או רגיל
1 כפות משפחת וניל
לציפוי:
2 מיכלים שמנת למחצה
2 כפות סוכר
אופן ההכנה:
- מחממים תנור ל 180 מעלות.
- מערבבים יחד פתיבר טחון ולמטה מומסת ומשתחים בתבנית. מהדקים היטב במיוחד הקצוות.
- אופים 10 דקות.
- מנמיחים את חום התנור ל 150 מעלות.
- מערבלים במיקסר עם וו גיטרה גבינות, סוכר ווניל.
- מוסיפים ביצים, שופכים אחת, מחכים שהיא תטמע לחלוטין ואז מוסיפים את הבאה וכך הלאה.
- מידי פעם עוצרים ומגרדים מסה מהדפנות ומתחתית הקערה.
- כשהמסה אחידה והומוגנית שופכים אותה על בסיס הפתיבר ומחזירים לתנור ל 45 דקות.
- חשוב !! בשלב הזה שולי העוגה יציבים ומרכזה רוטט וזה בסדר.
- מוציאים את העוגה מהתנור, ממתינים מספר דקות ששטח פני העוגה יתיישר ושופכים שמנת למחצה מעורבבת בסוכר ומשטחים.
- מחזירים לתנור לעוד 10 דקות.
- מצננים ומכניסים לקירור של כמה שעות.
הכי טעים להגיש אותה עם רוטב פירות יער חמצמץ שמכינים כך:
טוחנים 250 ג פירות יער טריים או קפואים שהופשרו עם 50 ג אבקת סוכר.
עד העונג הבא,
שלכם,
ליהי
